האדם נמשל לנר
האש זו השכינה השורה עלינו, הגוף זו הפתילה, השלהבת היא הנשמה.
הפתילה היא עבה וגסה, תפקידה הוא לגשר בין השמן לשלהבת - בין הרוחני לגשמי, כמו הגוף. גם כשהאש נתפסת בפתילה, זה מכיוון שהפתילה ספוגה בשמן. פתילה ללא שמן, מלבד זאת שתישרף ותתכלה במהרה, לא תיתן אור מאיר וזך. בעל התניא כותב שגם אם עשה אדם מעשים שלא לשם שמיים עדיין ניתנת לו האפשרות לתקנם. בדומה לשמן הגשמי שניתן לשרוף אותו ומתהפך לאור.
כמו שנאמר "כי נר מצווה ותורה אור" שבעולם הזה עשית מצוות מתקנת את הנשמה ומעלה אותה ואת העולם "ריח ניחוח אשה להשם". ובשעת קיום תורה ומצוות יש בכוחה של הנשמה לזכך את החומר ולהאיר על ידו, כשמן הנהפך לאור ע"י הפתילה.
הנשמה היא כמו הנר
של הקדוש ברוך הוא. לכן, הנר הדולק מסמל את הנשמה הרוחנית שמחברת בינינו לבין האלוקים וניזונה מאנרגיה רוחנית של לימוד תורה וקיום מצוות.(זוהר, חלק ג, ריח)
נר לעילוי נשמת
"נֵר הַשֵּׁם נִשְׁמַת אָדָם"
(משלי כ,כז)
הדלקת נר לנפטר
יש בה כדי לתרום רוחנית לנשמה ולגרום לה להתעלות בעולמות העליונים. הדלקת הנרות לזכר הנפטרים מסייעת להשיג כפרה ותיקון רוחני לנשמותיהם (אורחות חיים, הלכות ערב יום כיפור
אנו מוצאים במשנה ובגמרא במפורש - אֵין מְבָרְכִין …, וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים, (ברכות פ"ח מ"ו) ובגמרא אֵין מְבָרְכִין …, וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים: מאי טעמא נר לכבוד הוא דעבידא (ברכות נג, א). מסופר על רבי יהודה הנשיא שהותיר לבניו צוואה להדליק נר לאחר פטירתו ( כתובות, קג, א').
נהגו בימי הביניים, שכל אחד מדליק נר אחד לכפר על אביו ואמו שנפטרו (דרכי משה, טו"ר או"ח, תר"י). המנהג הזה מתקיים עד ימינו אנו, ואחד הפוסקים האחרונים מנמק אותו כדלהלן: וזהו תיקון הנשמה, דנשמה מתקרי נר, כדכתיב: נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, וגם המתים צריכים כפרה כדאיתא בספרי (ערוך השולחן או"ח תר"י). ועל כן נהוג לפני הדלקת הנר לומר : הריני מדליק נר זה למנחת ולעילוי נשמת אבי/אימי פלוני/פלונית בן/בת פלונית (שם האימא) שהיום פקודת אזכרתו. דבר נוסף שנהוג בכל תפוצות ישראל הוא להדליק נר ביום הפטירה וההילולה של צדיק, ולומר שהדבר לעילוי נשמתו.
בספרי לפרשת האזינו דורשים על הפסוק כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' (דברים כ"א,ח) - כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל – אלו החיים, אֲשֶׁר פָּדִיתָ – אלו המתים, מכאן שהחיים פודין את המתים.
הסביר רבנו בחיי: הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעידוני ההוד והשמחה, ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה מפני שהיא חתיכת אור חצובה באור השכל, ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה אף על פי שהוא אור גופני והנשמה אור רוחני זך ופשוט, ועל כן המשילה שלמה המלך ע"ה לנר, הוא שאמר נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם. (רבינו בחיי שמות כה,לא)
המקור להדלקת נר
לנפטר
ולעילוי נשמתו (הנקרא נר נשמה / נר זיכרון) בביתו של הנפטר. יש מהפוסקים שאומרים שאין מקור להדלקת נרות בבית, אלא רק בבית הכנסת. מצד שני, ידוע שרבים מגדולי ישראל היו מדליקים נרות בבית, ומנהג ישראל - נחשב כהלכה. הגאון יעב"ץ בהגהותיו לכתובות (קג ע"א) הביא סמך לזה ממה שאמר רבינו הקדוש (בגמרא שם /כתובות ק"ג) נר יהיה דלוק במקומו. ז"א ביתו.
מהפטירה הנשמה מתחילה מסע לעולם הבא ועוזבת את עולמנו בהדרגה, בשבעה היא נוכחת בצורה משמעותית (בצל החכמה, שם) ולכן אנו מדליקים נר כל השבעה. הנשמה מסיימת את העלייה שלה בתום שנת האבל ולכן נהוג להדליק במהלך השנה (בנוסף לתפילות, קדישים ומצוות נוספות לעילוי נשמת הנפטר). בנוסף נהוג להדליק גם במועדים שמזכירים את הנפטרים, ביום השנה לפטירתו (יארצייט) בה הנשמה חוזרת לעולם שהשאירו אחריהן (מטה אפרים, ג.) וכן בביקורי קברים. בערב יום הכיפורים ובימים שאומרים תפילת "יזכור".
יש קהילות שנהגו להדליק נר כל שנים-עשר החודשים בבתי-הכנסת או בבית. בערב יום טוב ידליקו הנר בבית הכנסת ולא בבית המת כדי שלא יבואו להספידו ביום טוב. יש שנוהגים להתנדב לנר חשמלי דולק כל השנה בלוח הזיכרון בבית הכנסת.
נוהגים להדליק נר לכבוד הנפטר
עם שקיעת החמה בערב שלפני יום השנה ומותירים אותו לדלוק עד למחרת בערב. אם יום השנה חל בשבת, וכן בחגים וביום הכיפורים, מדליקים את הנר לפני הדלקת נרות השבת או החג. אם יום השנה חל ביום ראשון, מדליקים את נר הנשמה לאחר תפילת ערבית והבדלה במוצאי השבת.
נר הנשמה נהוג להדליק
בשמן זית, ויש נוהגים להדליק נר של שעווה (ראשי תיבות: הָקִיצוּ וְרַנְנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר (ישעיה כו), ואם אי אפשר – מדליקים נר רגיל, דנו הפוסקים האם לנר חשמלי יש דין של אש או לא. לפי רוב הפוסקים למנורה יש דין של אש, אז כן, זה מועיל לנשמה. לפי מה שפסק הגאון רבי יצחק שמלקיס בשו"ת בית יצחק (חלק א' יורה דעה סימן קכ), שאפשר לצאת ידי חובת הדלקת נרות שבת בנר חשמלי. והובא להלכה בדברי האחרונים. נראה שמכל שכן שאפשר בשבת אפשר לצאת ידי מנהג הדלקת נר נשמה בנר חשמלי. והוסיפו מה גם שאור הנר החשמלי שכרו בצדו שהוא צלול, נקי ולא מדיף ריח או פיח ויש אומרים שלכן אפילו עדיף בחשמל. וכמו בחלק מהמצוות אפשר גם בעניין זה למנות שליח.
נוהגים להדליק נר נשמה
מעלה גדולה להדליק נר לעילוי נשמת הנפטרים, שמן או שעווה ואפשר לצאת ידי חובה גם בהדלקת נר נשמה חשמלי ואפילוי רצוי להדליק בחשמל. נוהגים להדליק בכל ימי השבעה, החודש ויש נוהגים כל השנה, בערבי חג וביום השנה לפטירה (אזכרה/יארצייט)